בן ניקול ואלי. נולד ביום ו  בניסן תשל"ז (25.3.1977) בירושלים. גדל והתגורר כל חייו בכפר הנוער "חוות הנוער הציוני", מקום פסטורלי בלב ירושלים, המקיים אורח חיים בעל איפיונים מיוחדים. כבר בילדותו ניכרה באסף רצינות, שנינות וכריזמה יוצאת דופן. את מסלול לימודיו החל בבית-הספר היסודי "לוריא" בירושלים ונחקק בזיכרונם של כל המורים בבית-הספר. המשיך לתיכון "דנמרק", שם למד במגמה הביולוגית וסיים את לימודיו בהצלחה. ביטחונו העצמי של אסף אפשר לו להגשים תכניות שלא עלו בקנה אחד עם גילו הביולוגי. רוב שעות היום נעדר מהבית, מתמסר לעיסוקיו, מבלי שהדבר יעורר דאגה מיוחדת. כושר האלתור שלו יצר לו תדמית של מי שמסוגל לפתור כל בעיה הניצבת בדרכו. אישיותו הדינמית וכישוריו החברתיים פתחו בפניו דלתות בכל מקום אליו הגיע. אסף הצטיין בספורט ועמל על שיפור כושרו הגופני. התאמן בקבוצות שחייה וכדורעף. שיחק כדורגל ואהב לרוץ. בין תחביביו הרבים נמנו גם צלילה וטיסנאות. חלק נכבד מזמנו שימש כמדריך טיולים. בטיוליו הרבים טיפח תחביב נוסף,"סנפלינג". נוסף על אלה גם עבר קורס עזרה ראשונה, שימש כמדריך של"ח, כמציל מוסמך וכמדריך שחייה.
אסף השיג כמעט את כל היעדים שהציב לעצמו. חלומו מילדות להיות טייס כמעט והתגשם, כאשר היה מועמד לצוות אוויר. עבר את הגיבוש של קורס טיס וסיימו אך לבסוף נשר מהמסלול. למרות האכזבה שחש החליט להתנדב ליחידה קרבית. בסוף חודש יולי 1995 התגייס לצה"ל. עבר מסלול טירונות ואימונים שונים, סיים קורס מ"כים והוכשר כלוחם חי"ר. בהמשך הוצב בסיירת "עורב" של הנח"ל. תוך זמן קצר רכש את אמונם של המפקדים והחיילים ושימש כסמל הצוות. תכנן לצאת לקורס קצינים ולהתקדם בסולם הדרגות. אסף השתייך ל"צוות דותן" שמנה אחד עשר לוחמים. עד מהרה הפכו חברי הצוות, כולל מפקדם, לקבוצה מגובשת. מערכת היחסים המיוחדת שנרקמה ביניהם גלשה לחייהם הפרטיים והם הרבו לבלות יחדיו בעת החופשות. הקשר ההדוק שנוצר בין החברים נגדע, ביושבם זה לצד זה במסוק שהובילם ללבנון. בערב יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל למושב שאר-ישוב ושבעים ושלושה הלוחמים שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון נהרגו וביניהם אסף. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי "הר הרצל" בירושלים והוא בן עשרים. השאיר אחריו הורים, אח - שלומי ואחות - ורד. לאחר מותו הועלה אסף לדרגת סמל ראשון.
במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "אסף שירת כלוחם בפלוגת "עורב" של חטיבת הנח"ל, ותואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי ומסור, לוחם מעולה, שהפגין יוזמה, אכפתיות וכושר מנהיגות בביצוע תפקידו".
מפקד היחידה בה שירת כתב למשפחה: "אסף הגיע לצוות באמצע המסלול. בזכות אישיותו היה המוביל והמנהיג בצוות, תמיד רצה לדעת ולהבין יותר. אסף רצה מאוד להיות מפקד בצבא והשקיע רבות על מנת להפוך לכזה. אסף תפקד כסמל צוות בתקופה האחרונה, תפקיד מלא אחריות, אותה אחריות, שרצה כל כך לקחת לידיו. אסף בלט בתכונות של מנהיג טבעי, השקיע רבות על מנת להביא את הצוות להישגים גבוהים וחתר למצוינות." לאחר האסון נתפרסמו כתבות נרחבות בעיתונות בהן תוארה גם דמותו של אסף.
הוריו של אסף והוריהם של חבריו לצוות "דותן" החליטו להמשיך בדרכם של הבנים. החברות האמיצה והעזרה ההדדית שנרקמה בין הילדים הובילה ליצירת קבוצה של עשר משפחות, הנפגשות מאז האסון אחת לחודשיים, בכל פעם אצל משפחה אחרת, ופועלות להנצחת הצוות בכל דרך אפשרית.
לאחר מותו של אסף נבנה לזכרו חדר כושר, הוצא דיסק של שירים שנכתבו לזכרו ועתיד לצאת לאור ספר לזכרו.